פרשת תרומה

[p. 612] א"ר שמעון בן יוחאי בשעתא דב"נ אקדים בצפרא ואנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועא, ואתעטף בעיטופא דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתיה, ד' מלאכין קדישין מזדווגין עמיה ונפקי עמיה מן תרעא דביתיה, ואוזיפו ליה לבי כנישתא, ומכריזו קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא. הבו יקרא לבריה דמלכא, לפרצופא יקירא דמלכא. רוחא קדישא שריא עליה, אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר.

[p. 613] בתר הכי אית ליה למקרי פרשתא דבראשית עד יום אחד, דאיהו עילוייא ותושבחתא דכלא. לבתר יתעסק בפרשת קרבנות לכפרא עלוי, וכל אינון קרבנין. ויימא צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העולה, בגין לכפרא על כל אינון הרהורין ומחשבין דליליא. לבתר ישבח בתושבחן דדוד מלכא, ובגין כך עאל ב"נ בתרעין דבי כלה, ואיהי אתתקנת ומתתקנין דרגין בהדה.

[p. 614] כיון דמטי ליוצר אור דאיהו שירותא דצלותא דמיושב, כדין כל אינון דרגין פתחין תרעין. וכדין (שיר ג:6) כתמרות עשן כתיב. מה תמרות עשן דקטורת סלקא ומתחברן דרגין אלין באלין, אוף הכא איהי צלותא כתמרת עשן דקטרת סלקא ומתחברן דרגין ומתקשרן אלין [מב ט"א] באלין, דהא איהו מקשר לון.

ואומר כלם אהובים, כלם ברורים, כלם גבורים. לבתר אהבה רבה לסלקא ולאתקשרא בימינא ויחודא דשמע ואינון פרשיין. וכדין איקרי מקטרת מר. לבתר אמת ויציב, דאיהו ולבונה. ואע"ג דאיהו דידה, כללא איהו.

[p. 615] כיון דאמר אמת, אמאי ויציב דאיהו תרגום, ומה אצטריכא הכא. אלא ודאי כל אמת דא יעקב, ויציב דא יוסף, ואצטריך לאתדבקא בתרווייהו. ובגין דפרשת ציצית רזא דכלה אצטריכת לון, מיד אנן אמרי תרוייהו, אמת ויציב. וע"ד אמת דא יעקב, ויציב דא יוסף.

אי הכי, אמאי תרגום. אלא בגין דאמת אמת לא אמרינן בגין פגימו. וע"ד איהו תרגום ולית פגימו בתרוייהו.

מכל אבקת רוכל, דא צלותא דמעומד. ג' קדמאי דאינון מגן, ומחיה, ואתה קדוש. מגן אית ביה מ"ב תיבין ברזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון. ואית לאכללא ליה בלבא, ולאתקשרא ביה ברזא דא, כשלהובא בגחלת ברחימו דמאריה. ודא איהי ברכתא ימינא.

[p. 616] מחיה אית ביה מ"ט תיבין ברזא דחמשין תרעין חסר חד. ואית ביה שמא רזא דגבורות יי', ואיהו את"ה גבו"ר לעול"ם אדנ"י, ורזא דיליה אגל"א. וברזא אחרא יגל"א. וכולא רזא חדא מן גבורתא דברכאן, "יהודה אתה יודוך, "גור אריה יהודה, "לא יסור שבט מיהודה, "אוסרי לגפן עירה. בדא איתער יהודה בגבורתא קדישא, ודא איהי ברכתא שמאלא.

[p. 617] קדושה אית ביה י"ד תיבין, עשר אמירן וד' אתוון, ודא כליל לכל סטרין, ואחיד מסייפי עלמא עד סייפי עלמא.

תלת בתראי לאו אינו בחושבן דא בתיבין. ואינון רצה ומודים, תמכי אורייתא, תרין עמודים. שים שלום, אילנא דחיי, דאיהו שלמא דביתא שלמא דכולא.

בין כך ובין כך, באמצעיתא אינון ברכאן דתקינו קדמאי, והא אוקמוה.

לבתר דמסיים צלותא ואודי על חוביה, נפילת אפים. נפילת אנפין מה היא, הא אוקמוה דקא עביד כל מה דעביד משה, צלותא ותחנונים ובעותין ונפילת אפים, דכתיב ואתנפל לפני יי'.

[p. 618] אבל בתר דמסיים צלותיה ועאל בכל אינון דרגין עילאין ואתקשרת כלה בכלהו, אית לנחתא לתתא. והואיל ונחית לתתא אצטריך נפילת אנפין באלפא ביתא. מ"ט, בגין דכיון דצלי צלותיה ואודי על חובוי, מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשיה למאריה ברחימו, (תהלים כה:1) לדוד אליך יי' נפשי אשא. וניחא ליה לההוא סטרא דשרייא ביה מותא, ועביד ליה נייחא בדא.

ועם כל דא באלפא ביתא אית רזא דרזין לחכימין. באלפא ביתא דא לית ביה וא"ו, ואית ביה פ"א באתריה, והיינו פדה אלהים את ישראל. לבתר ר' תרי זמני נינהו, ולית ביה קו"ף. מ"ט, בגין דנפילה דא דאתמסר בר נש למותא, אצטריך לכוונא רעותיה ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשרייא ביה מותא.

[p. 619] כמה דעביד קוף בחרבות ובהרים, אחזי גרמיה דמית, ואתחזי דמית קמי חיותא חדא דדחיל מינה. כיון דההיא חיוותא קריב לגביה וחשיב לקטלא ליה ולנשכא ליה, חמא ליה נפיל לארעא כמת, וחשיב דאיהו מת. כדין תב לאחורא ולא מקטרג ליה.

ועל דא אסתלקו אלין ב' אתוון דלא ידע בהו בר קב"ה בלחודוי. ועם כל דא ברעותא דלבא ישוי גרמיה לקב"ה דמסר ליה נפשיה ברחימו, וקב"ה חשיב עלוי כאלו נטיל נשמתיה מניה.

וע"ד צריך למנפל בארעא כמת בשעתא דיימר נפילת אנפין בגין דאית חובין דעביד ב"נ דלא מתכפרין אלא במותא, כדכתיב [מב ט"ב] (ישעיה כב:14) אם יכופר העון הזה וגו'. והשתא דאתחשיב ליה דנטל קב"ה נשמתיה ואיהו יהיב לה ברעותא, ההיא שעתא קיימא לכפרא על חובוי, ואשלים לכל סטרין, ולההוא סטרא דאתמר.

ועל כל דא צלותא עולה ואסתלקא בין ב' דרועין בחבוק דרחימו כדקא יאות, ואיהו מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל.

הוצרך משה ארבעים יום לתורה שבע"פ ללמדה בגין דההוא דרגא ארבעין אקרי. ולכך אמר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים [p. 620] לילה דאתחברו תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ולכך הוצרך להזכיר ולפרט ארבעים יום וארבעים לילה, דהא בארבעים יום הוה סגי. ובמ' יום אפיקת ההיא הורת"ם בתורה ובמצוה. לתורה ומצוה לקבל מ' יום דיצירת הולד דנפיק מן הכח אל הפועל, ואתרשימו איברוי דההוא דכורא באינון ארבעין יומין.

ד"א, ארבעין יומין לאכללא ביה נהירו דלעילא ולאתבנאה תמן גופיה מנהירו דלעילא בגין דיתחזי לשמשא קמי מלכא ולאמשכא עליה רוח נבואה לתתא.

כגוונא דאשתלים במ' יום במעי אמיה גופא דלתתא, הכי אשתלים לעילא. וע"ד, בכל ביתי נאמן הוא, דאשתכלל לעילא בביתא דילי כגוונא דביתא דלתתא. ועל דא קרן עור פני משה, דהא אתנהיר מקרן עילאה, ומשיך שמן הטוב על ראשיה, ואשתלים כל חד מארבע יסודין דיליה בעשר, הא ארבעין יומין וארבעין לילוון, ואמשיך שמן הטוב על ראשיה, וכדין אתנהיר.

[p. 621] ולבתר בא אהרן ושנה לו פרקו, דאחית ליה ההוא נהירו על דיקניה. והיינו שני טפי מרגליות דנחתי על דיקנא דאהרן, ונהירין נהירו סגי. ואינון רמז לתורה שבכתב ותורה שבע"פ דאתחברו בדיקנא דאהרן, וחיבורא דילהון במזלא עילאה תלי. וכדין מה טוב ומה נעים. דא תורה שבכתב, ודא צדיק. נעים, דא זמירות ישראל דאיקרי נעים כד שרא עליה נועם דלעילא דעלמא דאתי.

וכולא על ידא דאהרן, דחבר לון כחדא בקרבנא. וע"ד (מלאכי ב:5) בריתי היתה אתו וגו', דא מטרוניתא דילי, כהנת עמי. החיים והשלום, חיים דאימא עילאה, ושלום, דא שר שלום. ואתנם לו מורא, וייראני. יהבית ליה הנהו דרגין לחברא לון, אינון שתי טיפי מרגליות יהבית ליה.

[p. 622] וכד אעבר מורה על דקניה, דהיינו כד הוה מסתפר, כמד"א (שופטים יג:5) ומורה לא יעלה על ראשו, ויראני, דלמא מעל בההוא שמן דנגיד ליה משמי עילאה דאיקרי שם דנגיד מניה שמן הטוב. ועל דא, ומפני שמי ניחת הוא.

[p. 623] והוא מה עביד, בשלום ובמישור הלך אתי, דחבר שלום במישור. מאי מישור, כמד"א צדיק וישר הוא. וכדין ורבים השיב מעון ע"י דקרבנוי דקריב לון קמי מלכא. וכדין אתיהב שלום במישור. והכא תלי רזי דקרבנא דמסר ליה קב"ה לאהרן. ומישור איקרי על דאמשיך אורייתא ונהירו לעלמא תתאה.

ומזרח אנהיר לדרום בקדמיתא, דכתיב הולך אל דרום. בג"כ וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה. [p. 624] אהרן, דא רזא דאהרן דאתנהיר ממשה. וכל הנשיאים, דא נחשון דאיהו רישא דכל הנשיאים וכלהו אתמשכו אבתריה, וקיימי לשמאלא דמשה. והא איתערו את גדלך, דא אהרן מימינא. ואת ידך החזקה, דא נחשון משמאלא.

דבתר דאתנהיר דרום מאספקלריא דנהרא יתנהיר צפון, דכתיב (קהלת א:6) הולך אל דרום וסובב אל צפון, דאקיף ליה נהירו [מב ט"ג] דרחמי מכל סטרין דלא יפוק בשלהובוי לאוקדא עלמא, ויתבסם דינא ברחמי. מאן רחמי, דא שמשא, והיינו רוח דכתיב (שם:5) סובב הולך הרוח, דרחמי אקיף כלא.

ועל סביבותיו שב הרוח. סביבותיו דמאן, סביבותיו דההוא מקום, דכתיב לעילא ואל מקומו שואף. ודא מערב, [p. 625] ועד תמן שב הרוח לאנהרא באינון ע' שנין דאתכליל מקומו לאנהרא לעלמין, ולאנהרא לע' רברבין ממנן דקיימין סחרניה דההוא מקומו דשמשא דאמרן.

ת"ח כגוונא דא משה לתתא אנהיר לאהרן, סטרא דדרום, ולבתר לנשיאים, סטרא דצפון, דכתיב וסובב אל צפון, ואקיף לון סחרני מדבחא. לבתר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ודא היא ועל סביבותיו שב הרוח.

ת"ח בקדמיתא אינון שבעים זקנים ינקין ממשה, ואינון דבקצה המחנה איתכלן בנורא דדליק. והא איתערו מאן גרים לון. כיון דחזא משה דלא יכלין לאתקיימא בלא זקנים בעא סיעתא לאנהרא לישראל. וקב"ה א"ל אספה לי ואצלתי מן הרוח אשר עליך. דא רוח דאספקלריא דנהרא במשה שריא, ולא באחרא. בג"כ אצטריכו לאתנהרא מניה, ודא הוא ועל סביבותיו שב הרוח, לאנהרא כדבקדמיתא.

[p. 626] כיון דחמא שלמה נביאה דא אמר הבל הבלים כו'.

וזרח השמש, ביומוי דמשה, דנהיר שמשא לישראל ארבעין שנין לקביל נהירו דקביל לעילא באינון ארבעין יומין דהוה בהו. ומקצת שנה ראשונה ככולה דבה קבל נהירו דאנהיר לתתא. ובא השמש, כד אסתלק מעלמא.

[p. 627] ואל מקומו שואף, כד"א ברוך כבוד יי' ממקומו. ודא מקום עילאה דנהיר למקום תתאה.

ד"א, מקומו תתאה, ממש. שואף נהירו מלעילא וזורח הוא שם דנהיר תמן לסיהרא. ודא יהושע דאתנהיר מניה, דכתיב ונתת מהודך עליו. ואתערו פני משה כפני חמה וכו'.

הולך אל דרום, בקדמיתא כד הוה בעלמא כל סטרין אתנהירו כדאמרן, אבל השתא כד אסתלק, במקומו זורח ולא יתיר.